"לרקוד"

"אין אדם במלוא אושרו אלא כשהוא רוקד" (קיקרו)

לרקוד? – לגעת בדופק החיים לרטט מפחד, משמחה, לרטט כדי לרטט. לפרפר, לרפרף כציפור תלויה באוויר. גלי הים מכים בגופי, הרוח מלטפת, מרוממת, סוחפת, מכה בבטן, בגב, מניעה כתף, מסובבת ראש, מטה אגן. כפות רגלי עייפות לחות, נוגעות לא נוגעות באדמה. כפות ידי מצביעות לשמיים. אני אורגת שטיח ומקפלת, יוצקת בטון ומתגלגלת, יוצרת יש מאין, בוראת חלום. טווה חוטים במו פי, צדה את עצמי, הופכת לעכביש, לגולם. מתעוררת כפרפר מנוכר בלב המדבר. חלל פוער פה, עשן דרכים משתולל על הבמה.

מקפלת את הגב, מציצה, מצייצת. הראש מביט לימין, הרגל מושטת לשמאל, מרפק מתקפל. פורשת סרעפת, מתעטפת, מתעגלת, מתגלגלת בתוך מעטפה. שולפת סכין – בוהן חדה אצבע מורה – שוהה, משתהה, פוסקת רגליים מכופפת ברכיים, נושמת עמוק, מתה מצחוק.

להתמסר, להיכנע לצורך הזה, עד כדי שבועה. להיכנס למסע ארוך, עם ייסורים אבל גם עם שמחה גדולה. חלומות. דמות רכונה ליד קיר, אור וצל. אני מתעוררת, רוקדת פסוקים שלמים כאילו איזה מלאך דחף אותי, חוזרת לישון. צבעים נדירים מתורגמים לריקוד, לא כצבע, אלא כתחושה. לראות את החומר מבחוץ, ממרחק, למיין, לסווג, למפות.

החיים חולפים, אני צוברת חוויות. הרבה רגעי סבל, הרבה רגעי שמחה. באיזה חוש פנימי, באיזה צופן, אני בונה ריקוד – כמו ציפור שבונה קן.

לרקוד? לרחף בין עננים, לעוף, להשתחרר מכבלי החיים להתרומם לשחקים, רוח ממרומים נאחזת בית, תופסת אותי מזעזעת את גופי, מניעה. עתים בסחף עתים לאט אך לעולם לא בנחת. בריכוז שאותו חשה רק היולדת וזוג הנאהבים. איזו יד נעלמה נאחזת בי, אני כלי שרת בידה. כספית לוהטת שואפת לגבהים, יורדת לתהומות מעלה נשכחות סובבת אל-על נכנסת לתוך המעגל.

רנה שינפלד (1999)