סיפור חייה של רנה שינפלד הוא, במידה רבה, סיפורו של המחול הישראלי. שינפלד היא מהבולטים והמשפיעים באמני ישראל; יוצרת מחול, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה ומנהלת תיאטרון ובית ספר למחול.
היא נולדה בתל אביב, ולמדה בבי"ס במרכז (עממי) וגאולה (תיכון). החלה לרקוד בגיל 12 בלט קלאסי אצל מיא ארבטובה. כאשר ראתה הופעה של מרתה גרהאם בארץ, הוקסמה והחליטה לעבור ללמודי מחול מודרני אצל רנה גלוק, והופיעה בלהקתה במסגרת "בימת מחול". בזמן חופשת השחרור מן הצבא, ראתה אותה "הכוהנת הגדולה" של המחול המודרני, מרתה גרהאם, באחד השיעורים בקורס קיץ באקדמיה בירושלים. גרהאם התרשמה מכישרונה והזמינה אותה לניו יורק, ללמוד במילגה בבית ספרה. רנה נסעה לניו יורק ולמדה בבית הספר של מרתה גרהאם. לאחר מכן קיבלה מילגה לבית הספר ג'וליארד, שם הרחיבה את תחומי לימודיה לכוריאוגרפיה, כתב תנועה, מוזיקה, מחול מודרני, מחול קלאסי ועוד. באותה תקופה הופיעה רנה בלהקות של פרל לאנג ואתיל וינטר בניו יורק. בג'וליארד פגשה את פינה באוש, והן הפכו לידידות וקולגות. לימים הזמינה פינה את רנה ולהקתה, להופיע בתיאטרון שלה בוופרטל, והציעה לרנה לנהל את בית הספר והלהקה הידועים של קורט יוס, באסן. אולם רנה החליטה להשקיע את זמנה, כישרונה וניסיונה בארץ: ליצור, לפתח ולטפח את המחול ישראלי.
עם סיום לימודיה בג'וליארד חזרה לארץ, הקימה להקה בת 11 רקדנים ויצאה בערב מחול ראשון מיצירותיה. הערב נתמך על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד. בו-בזמן השתתפה כרקדנית סולנית בתיאטרון הלירי של אנה סוקולוב.
בעקבות הצלחת המופע, קבלה טלפון מהברונית דה רוטשילד: "יש לי רעיון משוגע, ברצוני להקים להקה שתיקרא "בת-שבע"; חזרי לניו יורק ללמוד ממרתה גרהאם, באופן אישי, את תפקידיה הגדולים, אלה שיצרה לעצמה". רנה שבה לניו יורק, למדה את התפקידים, (אריאדנה, הרודיאד, מדאה לילית ועוד), עבדה עם מרתה גראהם וגם עם כוריאוגרפים אמריקאים שונים, והופיעה בניו יורק בעבודות אלו. עם שובה לארץ הייתה בין מקימי להקת "בת-שבע".
"בת-שבע" עלתה ושגשגה. רנה הייתה לרקדנית ראשית, כוריאוגרפית, מורה ומנהלת, בתקופות שונות של הלהקה. במסגרת הלהקה בצעה כ-40 תפקידים ביצירות של גדולי הכוריאוגרפים בעולם: מרתה גרהאם, גלן טטלי, בוב כהן, ג'רום רובינס, ג'ון קרנקו, בראין מקדונלד, נורמן מוריס, דונלד מקקיל, ג'ון בטלר, סופי מסלוב, אנה סוקולוב והכוריאוגרפים הישראליים: רנה ירושלמי, מירלה שרון, משה אפרתי, אשרה אלקיים ואחרים.
להקת "בת שבע" זכתה להצלחה גדולה. היא הופיעה על הבימות היוקרתיות ביותר ובפסטיבלים החשובים בעולם. רנה, כ"פרימה בלרינה", זכתה בהכרה בינלאומית ותוארה כ"אחת הרקדניות החשובות בדורנו" (ניו יורק טיימס) "אחת המבצעות הגדולות ביותר של אמנותה של מרתה גרהאם", "מלכת המחול הישראלי", "האורים והתומים של המחול הישראלי" ועוד.
במסגרת להקת בת-שבע גם יצרה מחולות אשר זכו להצלחה והכרה בינלאומית. ביניהם: "בת יפתח", "פרה עיוורת", "אלגיות" ו"פינות". היא שיתפה פעולה, בין היתר, עם נעם שריף, מרדכי סתר, לאה ניקל ודוד שריר.
לאחר כ-20 שנה עזבה רנה את "בת-שבע" על מנת להקים את "תיאטרון מחול רנה שינפלד", במסגרתו פועלים להקה, בית ספר וסדנא. מאז, יצרה רנה למעלה מ-100 מחולות. רבות מיצירותיה הפכו לנכסי צאן ברזל ולקלאסיקה של המחול הישראלי כמו: "רקדי לקצה האהבה", "מה לך מלאך", "חוטים של סולו" ועוד.
יצירותיה של רנה זכו להכרה ולהצלחה גדולה בעולם היא הוזמנה למרכזי המחול החשובים בעולם בפריז, ניו יורק, אמסטרדם, ברלין, מונטריאול, מדריד ורבים אחרים.
בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גדולה בעבודתה של רנה במזרח הרחוק – בין השאר ביפן, הודו, קוריאה, סין ותאילנד. גם שם זוכה יצירתה להצלחה רבה, הן מצד ערכה האמנותי הסגולי, והן כשגרירה וכנושאת דגל של התרבות הישראלית והמחול הישראלי.
ב-2014 נחנך סטודיו על-שם רנה בסנט פטרסבורג לצד סטודיו על-שם פינה באוש; מנהלת ומייסדת בית הספר למחול שם אמרה: "הקדשתי את הסטודיות לנעורים שלהן, לחברות, לידידות ולנצחיות".
במהלך השנים יצרה שינפלד שפת מחול ייחודית ומקורית המשלבת חפצים, קולות אדם, שירה, וידאו, מוזיקה וציור. לצד היותה ממשיכת דרכה של מרתה גרהאם, מורתה הרוחנית, פילסה רנה גם דרכים חדשות, ושילבה בעבודותיה יסודות מן הבאוהאוס, תיאטרון המחול והמחול העכשווי. כחלק מחזון השילוב הבין-תרבותי הזמינה אומנים ויוצרים מארצות שונות ליצור איתה. כך העמיקה את קשרי התרבות הבינלאומיים והביאה לקהל הישראלי הזדמנות להיחשף לאיכויות אחרות.
רנה שיתפה פעולה עם אמנים ישראליים רבים, ביניהם מוזיקאים, ציירים, תפאורנים, תאורנים ומעצבי תלבושות, אשר סייעו לה לגבש שפה ייחודית ישראלית: בוקי שוורץ, דני קרוון, דוד שריר, רות צרפתי, ששון קדם, יובל כספין, גדי דגון, גיל שוחט, משה שטרנפלד, ארי פרנקל, קרני פוסטל, דין דין אביב, עידן רייכל, אסתי קינן, חווה פנחס כהן, רות נצר, קובי מידן, פאולו אטצורי, אילת יפה, רקפת לוי, ג'ון דיוויס, פליס רוס, יוהן דלרה ואחרים.
רנה היא מורה רבת השפעה שגידלה דור של רקדנים כוריאוגרפים מורים ומנהלי להקות, בארץ ובעולם.
בהיותה מקור השראה למוזיקאים, ציירים, צלמים משוררים ופסלים בארץ ובעולם העשירה דמותה את האמנות והתרבות הישראלית.
בחגיגות 40 שנה ליצירתה יצא לאור ספר אלבומי הכולל צילומים של צלמים מובילים בארץ ובעולם ומאמרי הערכה של יורם קניוק וחיים נגיד; הסרט "חוטים של סולו", בבימויו של ארז לאופר, הוזמן והופק ע"י "טלעד", ערוץ 2; הסרט "לגעת ברוח", הופק ע"י ערוץ 1. רנה השתתפה בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות. היא מרצה על נושאים שונים במחול ומקיימת סדנאות מיוחדות בארץ ובעולם. נוסף לפעילותיה אלו, הופיעה בכנסת באירועים שונים הנוגעים למעמד האישה ולטיפוח האמנות. היא השתתפה בוועדות ציבוריות רבות, תומכת ועוזרת לאמנים בתחילת דרכם.
ב-1997 יצא לאור ספר שיריה "אתה תרקוד אני אמעד". שיריה, כמו גם שירים רבים של משוררים שונים, השתלבו בעבודתה הכוריאוגרפית, שילוב מרגש של קול האדם ותנועת גופו.
האירועים לרגל 50 שנות במה החלו עם הופעתה של רנה שינפלד כאורחת הכבוד של פסטיבל "OFF THE EDGE" באטלנטה, ארה"ב. בהמשך הופיעה בפולין בפסטיבל אומנות יהודית בקרקוב ובסיבוב הופעות בתאילנד.
רנה נשואה לאורי פייגנבלט, להם שני ילדים ושלושה נכדים.
רנה מספרת: "אבי ואמי דבורה וישראל שינפלד עלו לארץ כציונים והיו בין בוניה של תל אביב. בהיותי כבת 4, התוודעתי לראשונה, בדרך מקרה, לאסון השואה שפקד אותם:
14 אחיותיהם ואחיהם נרצחו על ידי הנאצים, אני חשה שבאמנותי אני נושאת גם את דברם, מבטאת גם את כאבם…"
"את רוב ילדותי ביליתי ברחובות ה"נשיים" של תל אביב הקטנה – אסתר המלכה, רות, יעל ושולמית. שם שיחקתי, נפלתי וצמחתי. בגן רות, בבריכת דגי הזהב, בחולות תל אביב, התחלתי לחלום ולחפש יצירה שתבטא את הכאב ואת המופלא המתרחש בתוכי וסביבי."
רנה שינפלד יוצרת, מלמדת, מרצה ורוקדת ללא לאות, בלהט ובתשוקה, מאז ראשית דרכה ועד עצם היום הזה.
כמעט כל שנות המדינה נמצאת רנה שינפלד במרכז היצירה האמנותית במחול הישראלי.
מה לא נאמר על רנה שינפלד: "מלכת המחול הישראלי"; "האורים והתומים של המחול הישראלי"; "הגברת הראשונה של המחול הישראלי"; "אגדה מהלכת", ועוד, ועוד.
רנה שינפלד רקדנית, כוריאוגרפית, מורה ומנהלת אמנותית של "תיאטרון מחול רנה שינפלד" בו פועלים בית ספר למחול, סדנא ולהקת מחול. במסגרת זו יצרה כ-100 יצירות שהפכו לקלאסיקה של המחול הישראלי וזכו להצלחה במרכזי המחול החשובים בעולם.
———————
"רנה שינפלד היא אשפית בניית התמונה הבימתית. מופעיה הדרמתיים רבי הצורה והצבע, ושפת תנועות הגוף הווירטואוזיות שהיא יוצרת בעבודותיה הפכו את אמנותה הוויזואלית לחוויה היסטורית חד פעמית. עובדה שמשכה ללא הרף קהל, ועשרות אמני צילום מכל העולם לבוא ולתעד אותה."
דרך ארוכה עשתה רנה שינפלד מאז שהקימה את להקת "בת שבע" כרקדנית מובילה ומאז שהפכה לכוריאוגרפית מובילה, למנהלת ולמשפיעה ביצירתה המקורית והייחודית כל כך על עולם המחול הישראלי. הצילום היה אחד האמצעים שהפך את יצירתה למוערכת ברחבי העולם. דרכו עבר התיעוד הדו ממדי של מופעיה ושפת הבמה המקורית שלה, הוא שהעניק לה את ההגדרה "אחת הרקדניות החשובות בדורנו" כפי שכתב "הניו יורק טיימס".
עשייתה הווירטואוזית המתמשכת במלוא המרץ על הבמה מדגישה את פעילותה הייחודית, המאופיינת בחיפוש מתמיד אחרי שפה חדשה של ביטוי וחקר מפגש הגוף האנושי עם חפצים, קולות אדם וצילומי וידאו.
יורם קניוק כותב עליה: "היא גלים, הכוח האצור באצילות שקטה, שתי וערב של ריקוד מרהיב עם חוטים, שעוגב על חוטים, קורי עכביש הטוויים מחוויות אנושיות".
דורון פולאק
———————
"יש משהו מרגש באצילות הטכנית המעולה רבת העוצמה של רנה שינפלד. בכל מחולותיה, גם הטובים פחות, יש בה עדיין מהמרדנות, אבל זו מלווה בפטינה של זמן. הריחוק שלה כואב ונוגע בנימים החשופים, והיא מנזרת הכול לכדי חלום. החלום כבוי והיא מאירה את החלום הכבוי כך שכל צופה יגיע אל התנועות כמגיע אל עצמו…
…אבל רנה היא דרמה ישראלית היא חלק מתרבות ישראלית מודרנית שהחלה עם גרטרוד קראוס, סופרים ואמנים……שינפלד היא חלק ממנו או המשכו……
….רנה שינפלד היא תולדות העשייה התרבותית במדינה צעירה, היא התחברות לעבר והוא בודאי יסוד העשייה המקורית (הנעשית היום במרתפים)… שינפלד מפסלת את עצמה, והיא הבמה שביד היוצר. יצירתה מותירה רישום חזק מאד…
…היא יותר מרס קנינגהאם ממרתה גרהאם (אמה הרוחנית של רנה) מן הרוחניות שלה ניתן לבנות אינסוף ניסים…
…לגוף יש מגבלות אכזריות. הגיל אינו אוהב את עצמו. אפשר לבכות זאת, ואפשר, כרנה שינפלד, לייצר כוח מתוך חוסר האונים הזה. שינפלד מנצחת את הגיל בניסיון לעתים נואש, יפהפה, לעצור לרגע בזמן העכשווי ולגעת בזמן שהיה…
הפלא המתרחש אצלה נמצא באקרובטיקה המופנמת. בפכים הקטנים. באנומליה של הגוף כמחולל משוואות גיאומטריות נושמות…
שינפלד יודעת שהיא הגברת הראשונה של המחול בארץ…".
יורם קניוק
———————
רנה שינפלד יוצרת פרויקטים בינלאומיים. היא אירחה בארץ במופעים משותפים וביצירות חדשות אמנים גדולי שם כמו מרגיגיליס (קנדה) מונה צ'אנג (סין ארה"ב), טרו סארינן (פינלנד) הארי האיקינן (פינלנד) וטוני קנדלרו (איטליה).
ב-2014 השתתפה רנה בפרויקט ענק בבנגקוק, במרכז האמנותי בו לקחו חלק 30 תלמידים ורקדנים שהגיעו מכל רחבי אסיה. הפרויקט כלל סדנאות לתלמידים ובסיומו היא העלתה אותם על במה לרקוד איתה ב"פתקים לפינה באוש" – חוויה חד פעמית מרגשת שזכתה להדים רבים ולהצלחה גדולה.
ב-2015 העלתה רנה ערב מיוחד בשם "אל תלכי עכשיו" לזכרו של הדר גולדין החטוף שנרצח במלחמת צוק איתן.
רנה ממשיכה לחדש ולהתחדש, מצטיינת באומץ לבה, בתעוזה ובייחודה, מקיימת פרויקטים נועזים וחדשניים במרכזי תרבות ברחבי העולם.
בימים אלו זכתה שינפלד להכרה נוספת והוזמנה לסנט פטרסבורג להופיע עם "פתקים לפינה באוש", להרצות ולהעביר סדנאות במרכז היוקרתי ביותר בעולם המחול: האקדמיה לבלט ע"ש וגנובה שנוסדה ב-1738, משם יצאו אגדות כמו: מריו ספטיפה, ג'ורג' בלנשין, ואצלב ניז'ינסקי, רודולף נורייב, אנה פבלובה ומיכאיל ברישניקוב.
באפריל 2014, כהוקרה לתרומתה לעולם הריקוד הוזמנה רנה לסנט פטרסבורג להופיע, להרצות ולהנחות סדנאות מחול לרגל פתיחת "מרכז לאמנות ולמחול ביי-ביי בלט" שבו ייקראו ע"ש רנה ופינה שני אולמות מחול.
שינפלד, מורה רבת השפעה, גידלה דור של רקדנים כוריאוגרפים מורים ומנהלי להקות, בארץ ובעולם.
במהלך הקריירה שלה זכתה שינפלד בפרסים רבים בהם ראוי להזכיר את פרס הכוריאוגרף הצעיר בארה"ב (1960), פרס כוכב הזהב בפריז (1971), פרס היצירה מטעם משרד החינוך התרבות והספורט (1977), פרס א.מ.ת שהוענק לה ב-2003 על הצטיינות והישגים שיש בהם תרומה מיוחדת לחברה והשפעתם מרחיקת לכת. ופרס "חיבוק של שלום" שהעניק לה ראש עיריית נארדו (איטליה) על תרומתה הרוחנית הבינלאומית במחול ובתרבות ב-2007.
ב-2010 קיבלה שינפלד את התואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן גוריון.
