רנה שינפלד- ביוגרפיה

סיפור חייה של רנה שינפלד הוא, במידה רבה, סיפורו של המחול הישראלי. שינפלד היא מהבולטים והמשפיעים  באמני ישראל; יוצרת מחול, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה.

היא נולדה בתל אביב, ולמדה בבי"ס במרכז (עממי) וגאולה (תיכון). החלה לרקוד בגיל 12 בלט קלאסי אצל מיא ארבטובה. כאשר ראתה הופעה של מרתה גרהאם בארץ, הוקסמה והחליטה לעבור ללמודי מחול מודרני אצל רנה גלוק, והופיעה בלהקתה במסגרת "בימת מחול". בזמן חופשת השחרור מן הצבא, ראתה אותה "הכוהנת הגדולה" של המחול המודרני, מרתה גרהאם, באחד השיעורים בקורס קיץ באקדמיה בירושלים. גרהאם התרשמה מאד מכשרונה והזמינה אותה לניו יורק, ללמוד במילגה בבית ספרה. רנה נסעה לניו יורק ולמדה בבית הספר של מרתה גרהאם. לאחר מכן קבלה מילגה לבית הספר ג'וליארד, שם הרחיבה את תחומי לימודיה לכוריאוגרפיה, כתב תנועה, מוזיקה, מחול מודרני, מחול קלאסי ועוד. באותה תקופה הופיעה רנה בלהקות של פרל לאנג ואתיל וינטר בניו יורק. בג'וליארד פגשה את פינה באוש, והן הפכו לידידות וקולגות. לימים הזמינה פינה את רנה ולהקתה, להופיע בתיאטרון שלה בוופרטל, והציעה לרנה לנהל את בית הספר והלהקה הידועים של קורט יוס, באסן. לאחר לבטים רבים החליטה להשקיע את זמנה, כשרונה ונסיונה בארץ, על מנת ליצור, לפתח ולטפח את המחול ישראלי.

עם סיום לימודיה בג'וליארד חזרה לארץ, הקימה להקה בת 11 רקדנים ויצאה בערב מחול ראשון מיצירותיה. הערב נתמך על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד. בו בזמן השתתפה כרקדנית סולנית בתיאטרון הלירי של אנה סוקולוב.

בעקבות הצלחת המופע, קבלה טלפון מהברונית דה רוטשילד: "יש לי רעיון משוגע, ברצוני להקים להקה שתיקרא בת-שבע; חזרי לניו יורק ללמוד ממרתה גרהאם, באופן אישי, את תפקידיה הגדולים, אלה שיצרה לעצמה". רנה שבה לניו יורק, למדה את התפקידים, (אריאדנה, הרודיאד, מדיאה, לילית ועוד), עבדה עם מרתה גראהם אישית ובו בזמן גם עם כוריאוגרפים אמריקאים שונים, והופיעה בניו יורק בעבודות אלו. עם שובה לארץ הייתה בין מקימי להקת בת-שבע.

להקת בת-שבע עלתה ושגשגה, רנה, שהייתה ממייסדיה, הפכה לרקדנית ראשית, כוריאוגרפית, מורה ומנהלת, בתקופות שונות של הלהקה. במסגרת הלהקה בצעה כ- 40 תפקידים ביצירות של גדולי הכוריאוגרפים בעולם: מרתה גרהאם, גלן טטלי, בוב כהן, ג'רום רובינס, ג'ון קרנקו, בראיין מקדונלד, טאלי ביטי, נורמן מוריס, דונלד מקקיל, ג'ון בטלר, סופי מסלוב, אנה סוקולוב והכוריאוגרפים הישראליים: רנה ירושלמי, מירלה שרון, משה אפרתי, אשרה אלקיים ועוד.

תפקידים בתקופת "בת שבע":

"המחוללים", "הרודיאד", "לתוך המבוך", "דרך הלימוד", "המעבר" (1964), "הציידים האגדיים", "בת יפתח", "סָרָבַּנד", "שעשועי מלאכים", "הגן אחוז המלחמה" (1965),"תהילים", "פנים ומסכה", "נבכי הלב" (1966),"לשונות אש" (1967), "תחנות ומפגשים", "תפוס את הזוהר הלוהט" (1968), "לפתח חטאת רובץ", "קלעים", "תנועות", "באין מנוחה באין מחסה" (1969), "קונצ'רטו לכלי הקשה" (1970), "קולות ממרחקים", "עמי-ים עמי-יער", "תמורה" (1971), "לנוכח הירח המלא", "אפיזודות ליריות", "לאחר הגירוש" (1972), "ליקוי חמה" (1974), "בערת האדמה", "מונודרמה", "מסע" (1975), "דפי אלבום", "פואמה של התעלות", "הדים משמיים זרועי כוכבים" (1976),"הדיבוק" (1977) (ראה רשימת תפקידים מפורטת ).

להקת "בת שבע" זכתה להצלחה גדולה. היא הופיעה על הבימות היוקרתיות ביותר והוזמנה להשתתף בפסטיבלים החשובים בעולם. רנה, כ"פרימה בלרינה", זכתה בהכרה בינלאומית כ"אחת הרקדניות החשובות בדורנו" (ניו יורק טיימס) "אחת המבצעות הגדולות ביותר של אמנותה של מרתה גרהאם",  "מלכת המחול הישראלי", "האורים והתומים של המחול הישראלי" ועוד.

במסגרת להקת בת-שבע גם יצרה מחולות אשר זכו להצלחה והכרה בינלאומית. ביניהם: "בת יפתח", "פרה עיוורת", "אלגיות ופינות". רנה שיתפה פעולה, בין היתר, עם נעם שריף, מרדכי סתר, לאה ניקל, דוד שריר ואחרים.

לאחר כ- 20 שנה עזבה רנה את להקת בת שבע על מנת להקים את תיאטרון מחול רנה שינפלד במסגרתו פועלים להקה, בית ספר וסדנא. לאחרונה נוספה לפעילות גם מסגרת "חלון פתוח", שבה מוזמן הקהל לצפות מקרוב ובאווירה אינטימית באמנותה של רנה, ללמוד, מתוך הרצאות וסרטים, על האמנים הרבים והשונים אשר השפיעו על דרכה, ולצפות באמנים צעירים בראשית דרכם.

בתקופה זו יצרה רנה למעלה מ-90 מחולות. רבות מיצירותיה הפכו לנכסי צאן ברזל ולקלאסיקה של המחול הישראלי:

1978 – חוטים של סולו, 1980 – פחים ושיער, מקלות ובלונים, 1982 – ימים וחופים אחרים (איינשטיין על החוף), 1983 – פיסול על קיר, בלדה, שלכת, שרשרת, חוטי משי,  משי, 1986 – גלים, 1987- בי באך, 1988 – קיץ 87' בחדרי, 1989 – דמויות ואטיודים, מי משי,  1990- מצנח/חלום יעקב, סיפורי  גן עדן, זכריני, 1991 – צל ותכלת, חורף 91', 1992 – בועות, 1993- אור, 1994 – אשה במחול, 1995 – שם-מים, 1996 – חמיה, 1997 – בלילה בא המלאך, חלום, מכות על פח, 1998 – אודימוניה, בך, 1999– צאי , אשה בלבן, 2000 – ציר 20/40 ,כנפיים, 2001 – קרוב /    CLOSE UP, 2002 – ברבורים 2003 –  לילה לילה  2004 – מותק PALOMA , 2005 –פרח שמש, הילדה הכי יפה, 2006- סיפורי גן עדן,  2007 – ציפורניים, בדים מרחפים, לא בא לי,עונות , 2008 – רקדי לקצה האהבה, 2009 – מה לך מלאך, 2010 – הסוסה, 2011- הסילפידה, 2012 – בך, 2013 – ואלס בחמש ושלושים, 2014 – פתקים לפינה באוש, ריקודי רחוב 1, ריקודי רחוב 2,  2015 – פתקים לפינה באוש, אל תלכי עכשיו  2016 – הרקדנית שוכחת צעד, 2017 – כחוט השערה 2017 – קול כולי, שילובים ואילתורים, בינינו, 2018 – סטנד  אפ טרג'די. 2019 – "לביאה", "את כל הכוכבים".  2019- אופליה אפילו

יצירותיה של רנה זכו להכרה ולהצלחה גדולה בעולם  היא הוזמנה למרכזי המחול החשובים,  החל ב- Theatre de la Ville  בפריז וכלה ב-Next Wave Festival  שבניו יורק.(ראה רשימה מפורטת)

בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גדולה בעבודתה של רנה במזרח הרחוק – יפן, הודו, קוריאה, סין, תאילנד – אחד המרכזים המתעוררים והמתחדשים של המחול העולמי. גם שם, זוכה יצירתה להצלחה רבה, הן מצד ערכה האמנותי הסגולי, והן כשגרירה וכנושאת דגל של התרבות הישראלית בכלל, והמחול הישראלי בפרט.

ב-2014, הוזמנה רנה לסנט פטרבורג להופיע, להרצות ולהנחות סדנאות מחול לרגל פתיחת מרכז לאמנות ולמחות ביי-ביי בלט" שבו נקראו שני אולמות מחול, האחד על שמה של פינה באוש, השני על שמה של רנה.

ב- 2015 הופיעה רנה עם "פתקים לפינה באוש" והעבירה סדנאות ב"אקדמיה לבלט ע"ש וגנובה בסנט פטרבורג.

במסגרת עבודתה ב"תיאטרון מחול רנה שינפלד", יצרה שינפלד שפת מחול ייחודית ומקורית המשלבת חפצים, קולות אדם, שירה, וידאו, מוזיקה, ציור, אמנויות ואמנים משטחים שונים. אמנים בארץ ובעולם לקחו חלק בפעילות התיאטרון. לצד היותה ממשיכת דרכה של "הכוהנת הגדולה", מרתה גרהאם, מורתה הרוחנית, פנתה רנה לדרכים חדשות, ושילבה בעבודותיה, בין היתר, יסודות מן הבאוהאוס, תיאטרון המחול והמחול העכשווי. כחלק מהמאמץ המתמיד לשילוב בין-תרבותי הזמינה אומנים ויוצרים מארצות שונות, אתם  יצרה עבודות רבות. כך העמיקה את קשרי התרבות הבינלאומיים והביאה לקהל הישראלי הזדמנות להיחשף לאיכויות אחרות.

רנה שיתפה וממשיכה לשתף פעולה עם אמנים ישראליים רבים, ביניהם מוזיקאים, תפאורנים, תאורנים ומעצבי תלבושות, אשר סייעו לה לגבש שפה ייחודית ישראלית: בוקי שוורץ, דני קרוון, דוד שריר, רות צרפתי, משה שטרנפלד, איגור ווקביץ, ארי פרנקל, קרני פוסטל, דין דין אביב, עידן רייכל, אסתי קינן, נורי יעקבי, חווה פנחס כהן, רות נצר, בטין אמיר, שז, קובי מידן, פאולו אטצורי, גלית בכור, אילת יפה, רקפת לוי, ג'ון דיוויס, פליס רוס, יעקב ברסי, יוהן דלרה ואחרים.

ביטוי להכרה ולהוקרה שלהם זכתה רנה בארץ ובעולם  הם הפרסים היוקרתיים הרבים שקבלה בהם: 1960 – פרס הכוריאוגרף הצעיר,  ארה"ב, 1971 – פרס "כוכב הזהב", פריז, 1979 – פרס "כנור דוד" על חוטים של סולו, 1980 – פרס "כנור דוד" על פחים מקלות ובלונים, 1982 – פרס "כנור דוד" על ימים וחופים אחרים, 1994 – פרס אוסקר נעמ"ת  על מפעל חיים בתחום המחול, 1997 – פרס היצירה – מטעם משרד החינוך התרבות והספורט ,2000 – פרס יקיר פסטיבל ישראל, 2002 – פרס לנדאו –מפעל הפיס,2003 – פרס קרן בוכמן- היימן, 2003 – פרס א.מ.ת. בחסות ראש הממשלה,על הצטיינות והישגים שיש בהם תרומה מיוחדת לחברה והשפעתם מרחיקה לכת (ראה רשימה מפורטת).

ב-2009 קיבלה רנה את התואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן גוריון.

רנה היא מורה רבת השפעה שגידלה דור של רקדנים כוריאוגרפים מורים ומנהלי להקות, בארץ ובעולם.

בהיותה מקור השראה למוזיקאים, ציירים, צלמים משוררים ופסלים בארץ ובעולם העשירה דמותה את האמנות והתרבות הישראלית.

בחגיגות 40 שנה ליצירתה יצא לאור ספר-אלבום רחב יריעה הכולל צילומים של צלמים מובילים בארץ ובעולם ומאמרי הערכה של יורם קניוק וחיים נגיד. נעשו סרטים על יצירותיה (ראה רשימה נפרדת). רנה השתתפה בתכניות רדיו וטלוויזיה רבות. היא מרצה על נושאים שונים במחול ומקיימת סדנאות מיוחדות בארץ ובעולם. נוסף לפעילותיה אלו, הופיעה בכנסת באירועים שונים הנוגעים למעמד האישה ולטיפוח האמנות. היא השתתפה בוןעדות ציבוריות רבות, תומכת ועוזרת לאמנים בתחילת דרכם.

ב-1997 יצא לאור ספר שיריה "אתה תרקוד אני אמעד". שיריה, כמו גם שירים רבים של משוררים שונים, השתלבו בעבודתה הכוריאוגרפית, שילוב מרגש של קול האדם ותנועת גופו.

רנה נשואה לאורי פייגנבלט, להם שני ילדים – תמר וישראל (רלי), ושלושה נכדים – איילה, אבשלום ואייל.

רנה מספרת: "אבי ואמי דבורה וישראל שינפלד  עלו לארץ כציונים. הם  היו בין מקימיה החלוצים של תל אביב. בהיותי כבת 4, התוודעתי לראשונה, בדרך מקרה, לאסון השואה שפקד אותם כאשר 14 אחיותיהם ואחיהם וכל משפחתם נרצחו על ידי הנאצים בגולה, אני חשה שבאמנותי אני נושאת גם את דברם, מבטאת גם את כאבם…"

"את רוב זמני ביליתי ברחובות ה'נשיים' של תל אביב הקטנה – אסתר המלכה, רות, יעל ושולמית. רחובות בהם שיחקתי , נפלתי, צמחתי וגדלתי. בגן רות, בבריכת דגי הזהב, בין מחטי האורן, בתוך חולות תל אביב, התחלתי לחלום ולחפש יצירה שתבטא את הכאב ואת המופלא המתרחש בתוכי וסביבי."

השנים החולפות לא הקהו את הלהט והתשוקה של רנה לאמנותה. היא יוצרת, מלמדת, מרצה ורוקדת ללא לאות מאז ראשית דרכה ועד עצם היום הזה, וממשיכה להיות אחת הנציגות המקוריות והחשובות של התרבות הישראלית והמחול הישראלי ברחבי תבל.