בעידן שאי-סדר עולמי נהיה בו דרך חיים יש בנו כמיהה לשיווי משקל ולאיזון פנימי. אמנות טובה מספקת לאדם סיבה לחייו, שמחה, הבנה ואמונה. בתוך הכאוס שבעולמנו אנו חייבים לנסות להעניק לדור הבא את הכלים לגיבוש עצמי, לחזקו בידע עיוני ומעשי, ובעיקר לאפשר לו לצמוח ולהשיג ביטחון והערכה עצמית. אני סבורה שאמנות המחול מקנה לאדם את הכלים הבסיסיים: היא מלמדת אותו להכיר את עצמו, להיות עצמו ולקיים דיאלוג עם החברה.
הריקוד הוא שפה ראשונית, אינטימית וחזקה שהמציא ופיתח האדם, ודרכו אפשר להגיע להתנסויות רוחניות גבוהות. בעבר רקד השבט כדי להוריד גשם, לנצח במלחמה ולהביא פוריות. בתקופתנו הצורך בריקוד קיים משום שהאדם מחפש משמעות וביטוי לרגשותיו, הוא רוצה להבין את פנימיותו ואת הסובב אותו. הוא אינו מסתפק בקיומו היום-יומי וזקוק להתעלות רוחנית.
מי שהתנסה במחול יודע כי הוא מאחד את האספקט הפיזי והמנטלי, הרגשי והרוחני; הוא מחבר את הנפש, הנשמה והרוח והגוף כאחדות מחוללת של האישיות. החיבור בין האמנות למחול ולחינוך תורם ליצירת אדם טוב יותר, המקבל את עצמו, ער לסביבתו, משפר את מודעותו העצמית ומפתח את יצירתיותו. הוא מאפשר לאדם ללמוד להשתחרר, לשתף פעולה עם הזולת, לסמוך עליו, לתמוך ולהתמסר, פעם להיות אינדיבידואליסט ופעם לפעול בצוות, פעם ספונטני ויצירתי ופעם מחושב וממושמע.
חשוב לציין שבשיעורי המחול הרקדן לומד להיפרד מהאני המוכר ולהתחבר לכוחות חדשים. הוא מבין כי יש כוחות גבוהים מרצונו האישי שאפשר לסמוך עליהם ולהשתמש בהם. דרך המחול התלמיד מפתח את החושים, את הרגש ואת הזיכרון, את הקואורדינציה ואת השימוש המסוגנן בזמן ובמרחב.
ומשמעותית לא פחות היא ההכרה שדרך משמעת ועבודה קשה במלאכת המחול התלמיד משיג חופש של ממש, הצומח מתוך תשתיות מפותחות של יכולת אישית ומשמעת עצמית. הסדר והמשמעת נעשים אט-אט חלק מן האישיות, וכך המחול נעשה כלי שמעצים את חירותו של האדם. במילים אחרות, מתן מקום חשוב יותר למחול בחינוך יכול לסייע לנו בגידול דור צעיר אינדיבידואליסטי יותר, אנושי ומסופק ושמח בחלקו וגם עשיר יותר בתרבותו, חופשי ויצירתי ברוחו וממושמע, מיומן וחברתי.
ר. שינפלד
