מלים לערב מחול הוקרה ליהודית ארנון

ספרי על היום הראשון שלך במחול

נראה לי שאני יכולה להזכיר כמה ימים שהיו הראשונים שלי במחול: היום הראשון בו לקחתי את אבי ביד והכרחתי אותו ללכת לסטודיו של מיא ארבטובה ולרשום אותי לרקוד. עד לאותו יום לא ידעתי כלל שיש כזה דבר שלומדים לרקוד. פגשתי בכיכר דיזינגוף ילדה שראתה שאני עושה שפגט וגשר והיא אמרה לי את חייבת לבוא ללמוד בלט. היא נתנה לי את הכתובת וכך היה. כשנכנסו לסטודיו מיד מצאה חן בעיני האווירה שבכניסה בחדר ההמתנה. המזכירה אמרה לי שבדיוק עכשיו מתחיל שיעור שמתאים לי ושאכנס לשיעור. כמובן שלא היה לי בגד ריקוד אבל היא אמרה תיכנסי ככה. לבשתי את השמלה הכי יפה שלי ליום הזה, אני זוכרת עד היום. שמלה כחולה עם נקודות לבנות וסרט ענק שהיה כרוך לי בגב. השמלה הייתה  בגזרת קלוש רחבה כך שהייתה מתעופפת כשמסתובבים. בכניסה שמחים ומתרגשים המוני ילדים ומבוגרים, אווירה צוהלת. נכנסתי לחדר ההלבשה וגם שם הייתה אווירה שמחה וחופשית, כולם מתפשטים ומתלבשים, חזיות עפות לכל הכיוונים, רכילות וספונטניות. נכנסתי לשיעור וראיתי אולם ענק, מרחב נפלא ומראות. שמחתי, זה הרחיב את לבי. כשהתחיל הפסנתר לנגן מנגינות מקסימות בכלל התרגשתי מאד, התרוממתי. היו אלו מנגינות קלאסיות של שופן, ברהמס, בטהובן, שלא הכרתי קודם לכן בבית. לבי התמלא בחדווה ובהתעלות גדולה. לאט לאט המורה נתנה את התרגילים ואני בצעתי אותם כפי שיכולתי ונהניתי מאד למרות שלא הכרתי אותם. המורה, מיא ארבטובה, הייתה אישה מרשימה ביותר, מאופרת חזק, אישה יפהפיה, אקסטרווגנטית, עם תסרוקת מקסימה, עיניים שחורות גדולות, שפתיים אדומות וטמפרמנט חזק. היא צעקה, התרגזה וכעסה על התלמידים על השגיאות שלהם, או על הפסנתרנית. פתאום באמצע השיעור היא ניגשה אלי, נתנה לי שריטה קלה לאורך גבי, שכחתי לציין שהיו לה ציפורניים ארוכות אדומות, ולחשה באזני "מה שמך חביבה'לה", במין מתיקות שמחה שהבנתי שאני מוצאת חן בעיניה ושאני אכן טובה בריקוד. שמחתי מאד. היום הראשון השני שהיה לי בחיי היה כשהשתחררתי מהצבא ולקחתי בחופשת השחרור קורס קיץ באקדמיה בירושלים. פתאום נכנסו שתי גבירות מיוחדות לצפות בשיעור. אחת עם תסרוקת גבוהה ושוב איפור חזק בפניה, דרמתית ובולטת במלבושיה והשניה חיוורת מעט, ללא איפור, אפורה במקצת. בתום השיעור הן קראו לי והציגו את עצמן, אחת הייתה הברונית בת שבע דה רוטשילד והשניה לא פחות ולא יותר הכוהנת הגדולה של המחול בעולם – מרתה גרהאם, אותה הכרתי רק על הבמה. בת שבע בעדינות אמרה לי מרתה מזמינה אותך לבוא ללמוד אצלה בניו יורק ונותנת לך מלגה לשם כך. כמעט התעלפתי מהתרגשות ושמחה גדולה  עטפה אותי וידעתי שאני נוסעת. חסכתי בצבא כסף וקניתי כרטיס לנסיעה באנייה ונסעתי לניו יורק הגדולה ללמוד. היום הראשון השלישי שלי היה כשנבחנתי לג'וליארד . היום הראשון הרביעי שלי היה כשעזבתי את להקת בת שבע על מנת להקים תיאטרון מחול משלי. כאשר גיליתי את החוטים והמקלות וכל מיני חפצים והתחלתי לרקוד אתם, למעשה זאת הייתה ההתחלה האמיתית שלי ליצור ולפתח קו משלי. לא רק לבצע ריקודים של אחרים, כמה גדולים שלא היו, כי אם לגלות את חדוות היצירה. כאן פתחתי עולמות חדשים שקשה לתאר. גיליתי את כוחי וקולי הפנימי וביטאתי אותם לאורך כל החיים עד עצם היום הזה. ובעצם גם היום, כל יום שאני יורדת לסטודיו הוא היום הראשון שלי במחול, למרות כל הניסיון העשיר שצברתי והמורים והיוצרים המופלאים שהיו לי ושאיתם עבדתי.

 מה זה מחול ישראלי?

עבורי מחול ישראלי הוא מחול שיוצר ורוקד אותו אמן ישראלי שחי וספג את תרבות הארץ ואת המנטליות שלה , שעבר את המלחמות הקיום שלה. אולם יחד עם זאת עלי לומר שהמחול הוא שפה בינלאומית. לכולנו אותו מספר איברים בגוף ואנחנו משתמשים בגוף שלנו כבתזמורת כבירה בכל העולם, אבל יש שינויי תרבות שקשה להבין איך הם קורים, והיום כמובן אנחנו חיים בכפר גלובלי ויש השפעות אדירות בין המדינות, וכולנו סופגים אותן. פעם חשבו ש"ענבל" זה מחול ישראלי, או שריקודי עם הם מחול ישראלי. אני מעולם לא האמנתי בגישה זו. יש האומרים שכוחנות היא ישראלית ואני לא חושבת כך. יש בישראלי את כל התכונות האנושיות. אני מאמינה שהטבע והנוף הישראלים שונים ומשפיעים על האמן הישראלי, על המנטאליות והחינוך של החברה, אבל איך זה מתגלם בתנועתו וברוחו של הרקדן קשה לדעת.

איזה תפקיד היה ליהודית ארנון במחול הישראלי? 

יהודית היא דמות מובילה וסמל, אולי אפילו אגדה של המחול הישראלי בארץ ובעולם. מפעל החיים שהיא בנתה יישאר לדורות. היא תרמה לתחילתו ולהתפתחותו של המחול והתרבות הישראלית. אישית אני זוכרת את הנוכחות החשובה שלה בכל האירועים שלנו בתקופת להקת  בת שבע, וכן בתקופת הקמת התיאטרון שלי ככוח מניע, מדרבן, מעודד ומפרה. תמיד עם חיוך, שמחת יצירה ואהבה למחול שהייתה עמוקה ואמתית. היא הייתה נוכחת בכל התהליכים החשובים שלי, ודעתה הייתה תמיד חשובה לי. אישה מקסימה- כן ירבו כמותה.

 

מתוך ראיון שהתקיים במסגרת ערב מחול הוקרה ליהודית ארנון שהתקיים בתיאטרון גבעתיים בהנחייתו של יוסי אלפי, אוקט'. 2006.