פינה יקרה
תשמחי לשמוע שבערב זה אנחנו ממשיכות לרקוד ביחד. אני זוכרת איך רקדנו יחד בג'וליארד את הריקוד ההודי של לה מרי ואת הריקוד המודרני של דוריס האמפרי. את היית רקדנית מופלאה, אין שנייה לך. נפגשנו בפעם הראשונה בניו יורק באודישן לג'וליארד. היינו צעירות, כמעט ילדות, את באת מגרמניה ואני מישראל ומיד נוצר קשר מיסטי בין שתינו. לעתים קרובות היו מתבלבלים בין שתינו ופונים אלי כאילו זאת היית את. הערצתי אותך תמיד כרקדנית ולאחר מכן שגיליתי את תאטרון המחול שלך הבנתי את גדולתך. הזמנת אותי להופיע בתאטרון שלך עם הלהקה שלי וזאת הייתה חוויה נהדרת. יותר מכל אהבתי להיפגש איתך לאחר המופעים המדהימים שלך בארץ. לילה אחד סיפרת לי שמחר את נוסעת לפגוש את המשפחה שלך בעכו. הייתי המומה, אבל לא שאלתי שאלות מיותרות. לאחר שנתיים שוב נפגשנו, אז פגשתי את המשפחה שלך (שהיא ישראלית) והבנתי שאת בעצם יהודיה. את לא ידעת זאת כלל, זה התגלה לך וגם לי רק בשנים האחרונות לחייך. היה בינינו קשר מיסטי שלא היה לי עם אף אחד מלבדך.
לא אשכח איך בילינו בחנות "דרוויש" יום שלם. קנית כמעט את כל החנות. שמחתי על כך כי השמועות היו שבתחילת דרכך גרת בדירה ריקה וישנת על מיטת שדה. הענשת את עצמך כי היו לך רגשות אשם על מה שעשו הגרמנים. חשבת שאת גרמניה. סירבת לאכול. היית בודדה וצנומה. כתבת לי במכתבך שהושטתי לך יד בעת צרה.
אני זוכרת את הבגד המקסים שקנית לי והוא שמור אצלי עד היום.
באחד הביקורים שלך בארץ ,טיילנו יחד בשוק בירושלים, רצית לקנות בגדים מיוחדים לרקדניות שלך והיום אני רוקדת על הבמה עם הבגדים האלה בסרט שלך.
תשמחי לשמע שלפני שבועיים (באפריל) הוזמנתי לסן פטרסבורג, לרקוד ולהעביר סדנאות במשכן של להקת המחול "ביי-ביי בלט" ובית הספר. במקום נחנכו שני סטודיות: האחד נקרא על שמך והשני על שמי. במהלך הטקס המרגש הוענק לי מפתח למנעול של הסטודיו. השמות של שתינו נרקמו בעבודת יד נפלאה. הסטודיות האלה יועמדו לרשות רקדנים בעלי כוח רצון ואומץ לבנות עולמות מיוחדים כדי להגשים את חלומותיהם בריקוד.
בזמן המלחמה צלצלת לי בוקר-בוקר לבדוק איך אני מרגישה ועודדת אותי. ביום העצמאות ביקשת ממני שאקח אותך לכיכר רבין. ביקשת שנאחוז ידיים ונרקוד לשירים ישראלים. זה היה כל כך מוזר, לא הבנתי מה קורה לך. את ואני לא ידענו שאת יהודיה. לא ידענו שהדודה שלך שרדה את השואה בביתן הניסויים של מנגלה. עד היום לא ברור לי איך את ואמך שרדתן. ברקודים שלך קיימת התחושה שאת מדברת על השואה.
הערב הזה שייצרתי כמחווה לך, לאהבה הגדולה שבין שתינו ואהבתנו לריקוד, הוא מעין חשבון נפש על איזה שהוא פספוס.
הערב הזה נובע ממקורות עמוקים ביותר בהווייתי, משורשים אמתיים. מפגש בין החומרים האמנותיים שלי ושלך דרך הסרט המדהים שיצרת. אני רוקדת את הקטע "זכור אותי אך שכח את גורלי" מתוך "דידו ואניאס" ואומרת לך שאני וכל העולם נזכור אותך לנצח. כמו שאמרה בסן פטרסבורג המנהלת והרקדנית של להקת "ביי ביי בלט": "קראתי לסטודיות על שמכן לא רק בגלל הגאוניות אלא גם בשם האהבה, הידידות והנעורים הנצחיים."
רציתי לספר לך שכל התהליך הזה ליצור לכבודך רקוד התחיל משירים שכתבה הדסה טל שהביאה אותם אלי ואמרה "תרקדי אותם". וכך היה. אני רוקדת אותם ביחד עם הדמות שלך ועם כל שאר הדמויות שיצרת, חלקם ביערות הירוקים של גרמניה, כפי שרואים אותם בסרט שלך.
פינה, את נשמה גדולה ותמיד אשא אותך בגופי ובלבי, וכמו שאמרת: "לרקוד, לרקוד, אם לא הולכים לאיבוד". אז רציתי שתדעי שלא נלך לאיבוד, ששתינו נמשיך לרקוד ביחד.
באהבה
רנה
6 ביולי 2014
