להתמסר, להיכנע לצורך הזה, עד כדי שבועה. להיכנס למסע ארוך, עם ייסורים אבל גם עם שמחה גדולה. חלומות. דמות רכונה ליד קיר, אור וצל. אני מתעוררת, רוקדת פסוקים שלמים כאילו איזה מלאך דחף אותי, חוזרת לישון. צבעים נדירים מתורגמים לריקוד, לא כצבע, אלא כתחושה. לראות את החומר מבחוץ, ממרחק, למיין, לסווג, למפות.
החיים חולפים, אני צוברת חוויות. הרבה רגעי סבל, הרבה רגעי שמחה. באיזה חוש פנימי, באיזה צופן, אני בונה ריקוד – כמו ציפור שבונה קן.
לרקוד? לרחף בין עננים, לעוף, להשתחרר מכבלי החיים להתרומם לשחקים, רוח ממרומים נאחזת בי, תופסת אותי מזעזעת את גופי, מניעה. עתים בסחף עתים לאט אך לעולם לא בנחת. בריכוז שאותו חשה רק היולדת וזוג הנאהבים. איזו יד נעלמה נאחזת בי, אני כלי שרת בידה. כספית לוהטת שואפת לגבהים, יורדת לתהומות מעלה נשכחות סובבת אל-על נכנסת לתוך המעגל.